ניוזים מקומיים

אלרן דקל מפאנקנשטיין מוציא אלבום סולו ראשון בשם, “ככה”. האלבום כולל מקבץ של שירים בעברית. אלרן ניגן על 95% מהכלים וכתב את רוב החומרים. פאנקנשטיין אמנם הוציאו רק לאחרונה אלבום ראשון, אבל פעילים כבר למעלה מ-8 שנים.

פונץ’ יוציאו בתו השמיני את אלבומם הרביעי בסה”כ והשני אחרי האיחוד ב-2002, אך הראשון ללא שלום גד הפורש בעוד חודש וחצי. שם האלבום “פינוקיו”, הוא יכלול 14 שירים, מתוכם “דני חוזר אל הסיפור האמיתי” מהאלבום הופיע בפסקול של “החשוד האחרון”, גרסה מיוחדת ל”לב שבור” מאלבומו של יוסי בבליקי “אלבום המצעדים”, בשירתה שלדנה בקר, חברת ההרכב החדשה, וכמו כן כמה שירים שנחשפו בתוכנית “8 דקות ביום” של עוזי וייל ב-2003 (לדוגמה: “האיש שלא ידע להפרד”). מחבר הלהקה נמסר כי הרעיון בהוספת הזמרת לצד בבליקי היה “להעשיר את אמצעי הביטוי ולפתוח את מוטת הכנפיים” וכי האלבום “מאוד צבעוני, רוקי ונוגע בפסיכדליה”.

שני קדר, אלבום חדש בלייבל חדש

וגם ניתן להאזנה במלואו. הלייבל נקרא hiss records, בניהולם של מורפלקסיס וגיאחה (בעבר: הפיקו את האוספים “פולרואיד” ו-”שיר זר” שניתנו להורדה בשרת העיוור). מורפלקסיס גם הפיק את האלבום וניגן בו בכלים שונים, שני קדר ניגנה בגיטרות אקוסטיות ועיצבה את העטיפה. “Bloodlines” הוא שם האלבום שמכיל “מוזיקה נשית בהשפעת פי-ג’יי הארווי, קאט פאוור ולואו, וטקסטים אישיים אודות משפחה ונשיות, בדידות והתבגרות”. האלבום ניתן להאזנה במלואו באתר הלייבל למשך מספר שבועות עד צאתו בנובמבר.

חתולים וכלב

אורי כץ הוא אמן רב-גוני במיוחד המשמש כבמאי, תסריטאי, מחזאי וכמובן כמוזיקאי. ברקורד שלו תסריטים למגוון תוכניות של זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת, בימוי קליפים למיקי שביב ושיתוף פעולה עם אשתו של שביב, הזמרת מיקה קרני, בכתיבת שירים לשני אלבומיה, הראשון והשני, ובנגינה. שביב וקרני מחליטים כעת לגמול לו וסייעו לו בעשיית אלבום הבכורה שלו, “שבע שנים של כלב“, מיקי שביב הפיק (והביא את שני חבריו-מיודעיו עופר אקרלינג ולני בן בסט למקסס), ומיקה קרני שרה עימו דואט במה שיוצא כעת כסינגל הראשון מהאלבום, “פגישה ברחוב”.

באלבום עצמו עשרה שירים מקוריים (מהם “מונה”, סינגל נוסף שייצא בקרוב) וגרסת כיסוי אחת לשירו של שלום חנוך, “לא יכול לישון עכשיו”. למען האמת, יודעי דבר מוסרים כי האלבום הוקלט כבר ב-2003 והיה אמור לצאת לפני שנתיים. משיקוליו שלו, החליט כץ להשהות את האלבום ואת הסינגלים, ארבעה במספר, רק לעכשיו. מלבד הסינגל הנוכחי, שהוא הראשון, מחכים בקנה עוד שלושה סינגלים שמוכנים ליציאה במשך החודשים הקרובים, והאלבום עצמו שייצא בנלווה אליהם. צפו בקליפ של “פגישה ברחוב“.

כן לציפור

הקליפ לשירו של ערן צור בשם זה, “כן לציפור”, יוצע בימים שני ושלישי (ורק בהם) של השבוע הבא להורדה חינם באתר songs.co.il של NMC, זאת לרגל צאת האלבום ממנו לקוח השיר, “חותך בחתך הזהב”, ביום ראשון. המהדורה הראשונה של האלבום, אגב, תכלול דיסק בונוס.

ראיון עם רמי קליינשטיין לרגל צאת הסינגל החדש שלו

כרגיל, שאריות שלא פורסמו מהראיון שמופיע בגליון השבוע של עכבר העיר. האתר.

השיר “בין הטיפות” מבשר אלבום חדש שלך, עשירי במספר. ספר עליו.
“האלבום עודנו בשלבי הכנה, השיר הזה יצא עוד לפני שבניתי קונספט לאלבום. הוא היה עקשן, מאוד רצה לצאת לאוויר העולם, והחלטתי לא להקשות עליו. את השיר הראשון הפיק גדי גידור, אבל בגלל שאנחנו עוד בתהליך העבודה על האלבום עוד לא החלטתי אם אפיק בעצמי את האלבום או רק חלקים ממנו. יכול להיות ששיתוף הפעולה עם גידור יהיה עד גבול מסוים, יכול להיות שזה יהיה עם מפיקים שונים. הליך יצירת האלבום הוא כמו סרט נע”.

ספר על המחזמר החדש, “הלהקה”, שעיבדת מוזיקלית ועל המופע החדש של ריטה.
“בעוד שבמחזמר ‘הלהקה’ נתבקשתי על ידי הבמאי, אילן רונן, לקחת את המוזיקה המקורית של הסרט, ולעבד אותה על פי מבט עכשווי, המופע של ריטה יהיה אחר לחלוטין. נקודת המוצא שלו היא ‘cirque du soleil’ (קרקס השמש), סדרת מופעי האקסטרווגנזה שרצים בלאס וגאס. המופע נבנה כסוג של חוויה שנוגעת בכל החושים, מאוד חסרת מרכז, עם מוזיקה מאוד מיוחדת שתיגע בגוונים של מוזיקה חדשה, מוזיקת עולם, וגם מוזיקה צוענית שתעטר את כל המעברים בהופעה. ויחד עם כל אלה מדובר עדיין על המוזיקה של ריטה. שיתפנו פעולה עם מיטב המפיקים בארץ (בין השאר: אייל קצב, הנרי, פילוני וכו’), והבמאי, חנוך רוזן, שייך כל תמונה ושיר למפיק המתאים להם, תיווך ושילב בין כל הכוחות האלה בשביל לקבל את התוצאה המרהיבה הזאת על הבמה”.

עוד פרוייקט מוזיקלי שאתה מכניס ללוח הזמנים העמוס שלך הוא “כוכב נולד” אלקטרוני, ספר על הפרוייקט.
“מדובר בתחרות באינטרנט ולא בטלוויזיה, התחרות הזו לא מתאימה לטלוויזיה ולמרות זאת נוקיה לקחה על עצמה את הביצוע. מדובר בטרקים של יוצרים שלא התפרסמו, הם יקבלו במה, השופטים יוכלו לשמוע ולהעריך את זה. תהיתי, אני הרי עוד לא עשיתי אלבום כזה לעצמי, איך אני מתקשר לזה כביכול? אלא שמסתבר שהמוסיקה שמחפשים בתחרות היא לאו דווקא אינסטרומנטלית, יש מבנה שירים בדברים האלה. זה מה שמצוין בתחרות ולכן אני מוצא בה את הידיים והרגלים שלי. מעבר לכך שזו חוויה לשתף פעולה עם שופטים כיהל, אינפקטד מאשרום וכו’”.

קליפ חדש של ג’ירפות

קליפ לשיר נוסף של הלהקה מתוך התקליט “גג”, “חייב לשכב”, כעת לצפיה באתר. הסינגל הראשון, שיר הנושא, עדיין להאזנה באתר. נורא מתמיה מה האווירה היהודית בשני השירים האלה, “היא עולה לגג באמונה שלמה”, “חייב לשפר את מידותיי”…

ראיון עם דן תורן לקראת צאת אלבומו החדש עם שליחי הבלוז

ושוב, שאריות שלא פורסמו מהראיון שמופיע בגליון השבוע של עכבר העיר. זה האתר שלו.
“האלבום, ‘פרח פרי’, מנוגן כולו בידי שליחי הבלוז ומכיל 11 שירים, שאת רובם אני כתבתי, מלבד שלושה שכתב חברי ושותפי משכבר הימים מאיר גולדברג ואחד שכתב פיטר רוט, שגם הפיק את האלבום. חלק מהשירים מאוד חדשים, שניים-שלושה שירים מהאלבום הוא שנים קודמות יותר, סביבות החמש שנים אחורה”.

איך נוצר הקשר בינך לבין פיטר רוט.
“במופע ‘לאוזניך בלבד’ ניגנּו אני ומאור כהן שירים שלנו, ביחד עם יובל שפריר בכלי הקשה שבנה לכבוד ההופעה. הופענו במשך שנה ברח’ אלנבי במקום שנקרא ‘מיץ פטל של G7′. פיטר רוט, שחזר בדיוק מניו יורק (אחרי ששהה שם עם מוניקה סקס), בא לשמוע אותנו כי זה מה שהיה לו לעשות אז, הוא בא כמה פעמים להופעות וביקש באיזה שהוא שלב להצטרף. כך גם התהוו הזבובים, כשההופעות הפכו להיות שלהם. מאז אנו בקשר, למרות שגם לפני כן היינו מיודדים. כשהוא התחיל לעבוד על האלבום שלו הוא ביקש שאהיה הכותב היחיד שלו, שלא יצטרך לקחת שירים מפרי עטם של אחרים. מאוד התחברתי למה שהוא אוהב בשירים, הוא אוהב שירים רומנטיים, שירי נעורים, שירים בעברית גבוהה. רוב האנשים לא אוהבים את זה, אבל אני והוא כן”.

איך התהווה האלבום עם שליחי הבלוז?
“אחרי הביצוע המשותף עם שליחי הבלוז במופע לזכרו של מאיר אריאל נוצר בינינו חיבור טוב, קבענו להיפגש ובסופו של דבר החלטנו לצאת לסיבוב הופעות שהתפתח לשנתיים של הופעות ביחד, במהלכן ניגנּו שירים שלי, תוך שמדי פעם אנחנו מוסיפים שירים חדשים. הוספנו עוד ועוד, עד שנערמו אצלנו מספיק שירים בכדי ללקט לאלבום. אפשר לומר שבדקנו אותם לפני, איך הם מרגשים לנו מול קהל”.

למה הוצאת את החומרים הקודמים כאי.פיז ואת הנוכחיים כאלבום מלא?
“אם להתלות על אילנות גבוהים, אז כשבק בא לחברת תקליטים הגדולה, הוא אמר להם שהוא יצטרף אליהם בתנאי אחד, שיוכל להוציא אלבומים קטנים, כי לא כל שיר שהוא כותב מתאים לכל כך הרבה אנשים. אולי בגלל זה הוצאתי את החומרים הקודמים כשני אי.פיז”.

“פרח פרי”, השיר והשם, היה גם שמו של סיבוב הופעות שלך ב-1999.
“זה לא מקרי. זהו שיר עוד מתקופת האלבום ששמתי להורדה באינטרנט, אלבום עם אורי תכלת, ‘כפתור לא גמור’. כללתי בו את כל השירים מההופעה של אז, מלבד שלושה שירים שהרגשתי שאולי אעשה איתם משהו. כשהקלטתי את ‘עוד סיבוב’ עם הרבה אורחים, נדמה לי שגם שם היה את השיר “פרח פרי”, בסופו של דבר הוא מופיע עכשיו, והאלבום נקרא על שמו”.

pearl in the shell

איתי פרל הוא עוד אחד מחברי קליקת בי”ס רימון, שמות כמו מירי מסיקה, אוהד חיטמן, קרן פלס… קרן פלס אגב היא בת זוגתו, זו שכתבה עליו את השיר “איתי”, מן הסתם. בשנה שעברה הוציא את אלבום הבכורה שלו, “בנות”, וכעת הוא מתחיל לעבוד על אלבום שני, שיופק בידי לא אחר מאלון אולארצ’יק. אולארצ’יק לוקח את פרל למקום “בוגר ובטוח יותר”, כפי שהוא מתאר זאת, “יש לו חוש בנסיון שלו, המוסיקה שלו היא לא פופיסטית אבל כן מוצלחת. משהו שגרם לי ממש לחזר אחריו”. האלבום, שכל מילותיו ולחניו נכתבו על ידי פרל עצמו, מתואר על ידיו כאלבום פולק עברי, “מהסוג שמדגיש את הטקסט יותר מאת השאר, אלבום לירי מאוד”, מסוג המוסיקה שעשו טום ווייטס, בוב דילן, “אפילו שלום חנוך”. במקביל לעבודה המשותפת עם אולארצ’יק ישתף פרל פעולה עם חבר כוורת אחר, יוני רכטר, שמתכוון להעלות בקרוב פרוייקט מחווה לדליה רביקוביץ’, מופע משיריה בו יהיה אחד מהזמרים. עד אז ניתן לצפות בפרל אחת לחודש בהיינקן הבימה קלאב, כולל ביום שישי הקרוב, ה-14.7 בשעה 22:30.

ראיון עם אריק סיני לרגל צאת אלבום הקאברים שלו

וליתר דיוק, ספיחים מראיון שהופיע במקור בגליון “עכבר העיר” של השבוע החולף:

“בין השירים שהחלטתי כבר להכליל באלבום הם ‘תגידי’ של שלמה ארצי, ‘שרה ברחובות’ של ריטה (שאקרא לו ‘שר ברחובות’), ‘נפגשנו’ של יצחק קלפטר, ‘רק אתמול’ של גלי עטרי, ‘הדייגים’ של ארז הלוי וכמובן ‘תני לי סיבה’ של בנזין, שהופיע גם כסינגל הראשון מהאלבום. מעבר לכך, השיר היחיד שאני ”מוכן לגלות” שיופיע בנוסף לאלה, הוא ‘סוף המשחק’, שיר שכתב צוף פילוסוף ליעל לוי. זה לא שאני שומר את זהות השירים בסוד, אני נמצא עדיין ברגעים של לבטים, עוד לא החלטתי בדיוק מה ייכלל ומה לא”.

“בשלב ראשון אספתי רשימה של כתשעים שירים, ומתוכם דגתי את השירים שחשבתי שיותר ראויים להכנס אל האלבום. אחרי איסוף השירים עולים על שולחן הניתוחים. החלטתי שאבצע את השירים בסגנון אקוסטי לגמרי. בהחלטה עזרו לי רמי הראל שהפיק ואסף אמדורסקי (הפיק את האלבום הקודם, לפני שלוש שנים) שייעץ. את האלבום הקלטנו כמו פעם, על סלילים. יש בזה איזה חום, עמימות. במיוחד אחרי השנה השלמה שישבתי על האלבום הקודם עם אסף מול מחשב. אני לא יודע אם אתמיד בצורת ההקלטה הזו, אבל כאן הרגשתי שזה נכון”.

“האמת היא שבמקור רציתי לעשות אלבום חדש, וזה בהחלט משהו שאני עושה עכשיו, במקביל. האלבום הזה בשבילי הוא יותר אתנחתא בין אלבום לאלבום. האלבום ייצא בתוך שלושה חודשים, עדיין לא בחרתי את שמו. אני לא אוהב את תופעת כוכב נולד, וכמובן שהאלבום לא נעשה בהשפעת הרוח הזו. האלבום גם לא קשור לאלבום כיסויים של אסף אמדורסקי שהופיע לאחרונה, זהו רק צירוף מקרים. מדובר באלבום של שירים שתמיד הרגשתי שהייתי רוצה לבצע”.

הצליל הישראלי החדש

הדבר הראשון שבולט בעין כשמסתכלים על עטיפת “מהדורת הדמו המוגבלת” של האולטראס הוא הכיתוב הקטן מתחת ללוגו של הלהקה. יומרני ביותר - הצהרה, באותיות טל ומטר אבל עדיין הצהרה, על היותם “הרכב הסינתפופ הישראלי הראשון”. היומרנות לא נגמרת כאן, “את הלהקה הקמנו על רקע התסכול מהמוזיקה הישראלית הנוכחית, הסתמית, בנאלית, שלא אומרת שום דבר”, אומר סולן ההרכב, ששי צור. “חיפשנו את הדרך ליצור שירים עם מילים ומשמעות, ומצד שני ליצור משהו שלא יהיה מוזיקה של אמצע הדרך, רצינו ליצור צליל ישראלי חדש”.

האמנם סינתפופ ישראלי הוא צליל חדש? כאילו שלא חיינו כאן את כל שנות השמונים לצלילי סינתיסייזרים? האם להקות כמו טנגו וטאטו לא היו במיינסטרים? וגם אם נשכח את שנות השמונים - הסינתפופ של אז שונה במהות מהסינתפופ של היום, שיותר מסווג כ-EBM, מכאני, מהיר, אגרסיבי וגותי יותר - האם סינתפופ ישראלי הוא דבר שלא קיים? הסתירה בולטת בעיקר לנוכח העובדה שששי צור עצמו שותף ללהקת סינתפופ ישראלית אחרת, Observe & Control, שהיא אגב לא יחידה בסצנה המקומית, די לציין את Distention ואת Ledger The Main.

הפתרון הכי מיידי הוא ללכת ולשאול את ששי צור בעצמו, האמנם ואם נכון הדבר. “אני לא היסטוריון סינתפופ, אבל כמובן, ידוע לי שהיו להקות ששילבו אלמנטים של סינתפופ בשנות השמונים”, הוא אומר. “היו להקות ששילבו סינתיסייזרים במוסיקה שלהם, אבל להגיד על טאטו שהם היו להקת סינתפופ (EBM, ס.ב) זה לחטוא להם. ברור שגם קיימות כיום להקות סינתפופ ישראליות, אבל ההבדל בינינו לבין הלהקות האלה הוא שאנחנו להקת הסינתפופ העברית הראשונה. לא ידוע לי על הרכב שיש לו את ההשפעות שלנו ושר בעברית”. אז כנראה שאתה לא מכיר את להקת PVC, נניח. לא משנה, התשובה מקבלת ציון עובר. המטרה עצמה מובנת (ונשגבת באותה מידה) - להראות שניתן לעשות גם מוזיקה עברית אחרת.

וזו בדיוק הנקודה שמחזירה אותנו אל המציאות הישראלית של שנת 2006, מציאות שלא יהיה מי שישלה את עצמו ולא יצפה שתטפח על פניו של יוצר סינתפופ מיינסטרימי. אותו הצליל הישראלי החדש שצור מדבר עליו, אין לו כל כך מקום בזרם המרכזי העברי העכשווי, זה גם מה שחבל. הזרם המרכזי העברי מעדיף בשלב זה את המוזיקה שלו סתמית ובנאלית, הוא מעדיף את הגיטרה האקוסטית והתופים על פני הסינתיסייזרים ומכונות הקצב, הוא מעדיף את הטקסטים שלא אומרים שום דבר על פני הפרוזות רבות המשמעות (למען האמת את זה אי אפשר לומר על הטקסטים של האולטראס, שאגב אמורים להיות אוטוביוגרפיים), הוא בעיקר מעדיף את ההשפעות שלו מאותם REM, U2 וטסמין ארצ’ר הקבועים והנטחנים של גלגל”צ ולא מאפופטיגמה ברזרק, אסמבלג’ 23 או כל חקיינית דפש מוד אחרת.